המעורבות הנדרשת מבני ישראל לקראת יציאת מצרים מסמלת את המעבר להיותם בני חורין, על רקע ההנחה שאדם חופשי צריך להיות פעיל ולקחת אחריות על תהליכים ופעולות בחייו.
ביחידה זו נלמד על הפעולות שנדרשו בני ישראל לעשות לפני ובזמן מכת בכורות, לקראת יציאתם ממצרים. נעסוק במשמעות של הפעולות השונות – הקרבת קרבן הפסח ואופן אכילתו ומתן הדם על המשקופים . נדון ברעיון שבני ישראל נדרשו להיות אקטיביים כחלק מתהליך הפיכתם לעם בני חורין, ומתוך כך נעסוק בערך של חירות, וברעיון שאדם בן חורין צריך להיות פעיל ולקחת אחריות על תהליכים ופעולות בחייו.
מכת בכורות היתה המכה המכריעה, שלאחריה דרש פרעה שעם ישראל יצא ממצרים. מכה זו היתה שונה באופן מהותי מהמכות האחרות. היא פגעה ישירות בחיי בני אדם, וכללה מוטיבים רבים של ראשוניות וסמליות לדורות הבאים. זו היתה הפעם הראשונה שעם ישראל מצטווה בדברים שעליו לקיים.
למעשה, עם ישראל נדרש למעורבות ולקיחת אחריות בתהליך היציאה מעבדות מצרים לחירות. שלב זה
הוא חלק מהתהוותו של עם ישראל, והתחלה של מערכת זכויות וחובות הנדרשות מאיתנו כעם.
בני ישראל מצווים לקחת שה ולהביאו אל הבית, לשחוט את השה, לתת דם על משקוף הדלת ולאכול את בשר הקרבן. ציווים אלה מורכבים מפעולות רבות, שחלקן נחשבו לקריאת תיגר על האמונות המצריות. הרמב״ן (על שמות י"ב, ג), מסביר מדוע מצווים ישראל לקחת דווקא שֶׂה: ״טעם המצוה הזאת… ועל דעת רבותינו (במדרש שמות רבה) שהיו המצרים עובדים אותו (את השֶׂה). כל-שכן- שהודיע במצוה הזאת שהשפיל (ה׳) אלוהיהם וכוחם (של המצרים)..״. חלק מן הפעולות דרשו מידה רבה של אמונה בה', ובהשגחתו ומנהיגותו על עם ישראל. עצם הדרישה לקיים מצווה, מסמלת את המחויבות של בני ישראל לה׳, ואת יכולתם, כבני חורין, לפעול בהתאם לאמונות שלהם.
בפירושו של האבן עזרא (פירוש שני על שמות יב, יג), שני פירושים לשאלה – מדוע סימנו בני ישראל את מזוזות ביתם. והיה – לאת – טעם לאות: שיחזק לבבכם, ולא ירך בשמעכם צעקת המצרים במות בכוריהם בעבור המשחית. כי בעבור הדם אשר אני רואה אפסח עליכם ולא יהיה בכם נגף, כי זה הדם לאות יהיה על המשחית.
לפי הפירוש הראשון מריחת הדם על משקוף הדלת מיועדת לבני ישראל. זהו סימן עבורם שה׳ משגיח עליהם, ובראותם את הדם הם יחזקו את אמונתם ובטחונם בה׳. לפי הפירוש השני מריחת הדם על משקוף הדלת מיועדת לה׳. בראותו את הדם על המשקופים הוא ידלג – יפסח על בתי ישראל והם לא יפגעו ממכת בכורות.
עניין נוסף המלמד על השינוי שעובר על עם ישראל לקראת יציאתו לחירות, הוא קידוש החודש. פרק יב פותח במצווה זו (פסוקים א-ב) , ולמעשה זוהי המצוה הראשונה שמקבלים בני ישראל לקראת יציאתם לחירות. רש״י ( על שמות יב, ב) מסביר שה׳ הראה למשה את הלבנה (ירח), והסביר לו שבכל פעם שמתחדש הירח, תקבע התחלתו של חודש חדש.
עם קבלת החירות מקבלים בני ישראל את האחריות על קביעת הזמן ולוח השנה. נזכיר כי ישנן מצוות נוספות הקשורות לזמן, כגון – שבת, שמיטה ויובל.
בזמן זה התהווה העם לראשונה, ובזמן זה הוא נגאל. מנקודת זמן זו הכל התחיל. כל שנה מתחילה בחודש ניסן ומזכירה לעם ישראל את האירוע המכונן הזה.
אפשרות 1 – לקראת יציאה מעבדות לחירות
נפתח את השיעור בדיון קצר בשאלות:
בני ישראל עומדים לצאת ממצרים, אם הייתם שואלים אדם מבני ישראל,
אפשרות 2 – הגדרת המושג ׳חירות׳
על מנת לדון במשמעות של להיות ׳בן חורין׳, נציג בפני התלמידים תמונות שונות הנותנות פרשנות למושג ׳חירות׳. בשלב ראשון, נבקש מהם לבחור את התמונה המייצגת בעיניהם חירות. בשלב שני נבקש מהתלמידים לבחון האם המושג חירות, כפי שמשתקף מהתמונה שבחרו תואם את מצבם של בני ישראל רגע לפני יציאתם לחירות.
מצורפת שקופית להקרנה, עם התמונות. הפעילות מצורפת גם כרטיסיית עבודה.
בסיכום במליאה – נאסוף את ההגדרות המתארות את מצבו של עם ישראל, ערב מכת בכורות.
בשלב ראשון נחלק לתלמידים כרטיסיית עבודה. ניתן לעבוד עליה בזוגות.
התלמידים יחשבו על מידת האקטיביות של בני ישראל בזמן שבאו תשע המכות הראשונות על מצרים, וידונו בצורך של בני ישראל להיות אקטיביים יותר ושותפים פעילים יותר בתהליך היציאה ממצרים.
הפעילות מצורפת בקישור – מי צריך להיות אקטיבי
נדון במליאה בשאלות:
נעבור ללימוד הפסוקים:
במהלך המכות הקודמות ראינו שהייתה הבדלה בין ישראל למצרים. בני ישראל לא נפגעו, אך לא נדרש מהם לעשות דבר לשם כך.
1.בחברותות, יקראו התלמידים את פסוקים א-יא בפרק יב, יזהו את הפעולות שנדרשו בני ישראל לעשות ויחשבו על משמעותן – מדוע יש לעשותן כדי לצאת ממצרים?
הפעילות מצורפת בקישור – מה מצווים בני ישראל לעשות לפני מכת בכורות?
2. במליאה, נדון יחד בשאלות:
למה מִצְוָה ? למה שֶׂה? ולמה דם על המשקופים?
למה מִצְוָה ?
למה שֶׂה?
למה דם על המשקופים?
2. בזמן שהתלמידים עובדים, נתלה ברחבי הכיתה תשובות אפשריות לשאלות, על פי הכותרות בדף העבודה.
*נשים לב, אין תשובות נכונות או לא נכונות. מטרת התרגיל היא לחדד את המשמעות של המעשים השונים ולאפשר לתלמידים להעמיק את הדיון. המשפטים נוגעים בהיבטים שונים – נקודת מבט של בני ישראל, של המצרים, נקודת מבט אמונית, עמדה נפשית ועוד.
3. נחלק לתלמידים מדבקות, נבקש מהם לשוטט בכיתה ולהדביק מדבקה על התשובה המתאימה ביותר בעיניהם בנוגע לנושאים שעליהם עבדו.
4. כאיסוף, נבקש מהתלמידים לשוטט בחדר. ולכתוב לעצמם מהם 4 המשפטים שחזרו על עצמם מספר פעמים רב ביותר. (על פי מספר המדבקות).
כל זוג או קבוצה יכתבו פסקה קצרה בתשובה לשאלות, תוך שילוב ארבעת המשפטים המרכזיים.
אפשרות נוספות: מצורף קובץ של דף העבודה על משמעות המעשים שנדרשו בני ישראל לעשות, ובו כלולות התשובות האפשריות לשאלות שמעלים הפרשנים. במקום הדרך המוצעת בסעיפים 2-4,ניתן לענות על התשובות בתוך דף העבודה.
דף עבודה למה מִצְוָה ? למה שֶׂה? ולמה דם על המשקופים? כולל תשובות לבחירה
5. בדיון במליאה, נשאל, מה התחדש לתלמידים בנוגע ל שאלות הבאות:
דף העבודה מצורף בקישור –למה מִצְוָה ? למה שֶׂה? ולמה דם על המשקופים?
משפטי תשובות לפיזור בכיתה. מצורפים בקישור
הרחבה – זמן עבדות וחירות
למדנו על מצוות קרבן הפסח, ועל המצווה לסמן את הבתים לקראת מכת בכורות.
אם נחזור לראש הפרק, נראה כי הוא נפתח, במצוות קידוש החודש:
(א) וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר.
(ב) הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחׇדְשֵׁי הַשָּׁנָה.
למעשה זוהי המצוה הראשונה שמקבלים בני ישראל לקראת יציאתם לחירות.
רש״י ( על שמות יב, ב) מסביר שה׳ הראה למשה את הלבנה (ירח), והסביר לו שבכל פעם שמתחדש הירח, תקבע התחלתו של חודש חדש.
נוכל להרחיב ולהסביר את המצווה על ידי הקרנת המצגת
כשהירח קטן וצר – החושך גובר על האור
כשהירח מלא – האור מתגבר.
התאריך שבו התרחשה גאולת ישראל ממצרים היה טו בניסן. אמצע החודש, הזמן שבו הירח מלא!
מכאן שהאור מסמל את הגאולה. האור מסמל התחדשות ותקווה.
שימו לה המילה חודש היא מלשון התחדשות.
הציעו רעיונות כיצד תוכלו להביע את המסר בסטיקר שהייתם מחלקים לבני ישראל היוצאים ממצרים.
2. נדון בשאלה -מדוע זו המצווה הראשונה שניתנה לבני ישראל?
נסביר כי עם קבלת החירות מקבלים בני ישראל את האחריות על קביעת הזמן ולוח השנה.
נבקש מהתלמידים לחשוב על דוגמאות נוספות של מצוות הקשורות לזמן. (שבת, שמיטה, יובל )
נרחיב את הדיון בשאלה, מדוע קביעת מועדים בזמנים מאפיינת מצב של חירות?
נוכל להיעזר בתרגיל אישי בחשיבה על מהות הזמן בחיינו.
לחלק זה יש העשרה בנושא עניין של זמן הנמצא במשאבים "העשרות".
|
סיכום למורה בשיעור זה שמנו דגש על התהליך שעוברים בני ישראל לקראת יציאתם לחירות. פתחנו את השיעור בדיון במושג חירות, ועסקנו בקשר שבין חירות לאמונה, אחריות ועשייה. עמדנו על המצוות שנתבקשו בני ישראל לקיים לפני ותוך כדי מכת בכורות, ודנו במשמעות שלהן בתהליך הפיכתם של בני ישראל לעם. למדנו פירושים המחדדים את את המשמעות הסמלית של הפעולות שנדרשו בני ישראל לעשות. למדנו גם על המצווה הראשונה שבה נצטוו ישראל, מצוות קידוש החודש. הסברנו את תהליך קביעת ראש חודש וההכרזה על המועד. עם קבלת החירות מקבלים בני ישראל את האחריות על קביעת הזמן ולוח השנה, על בסיס זה אפשרנו לתלמידים לדון במשמעות הזמן בחייהם. |
פעילות סיכום לתלמידים
התלמידים ידונו בשאלות העוסקות בשינויים שעברו על בני ישראל לקראת יציאתם ממצרים, על פי הפרקטיקה של – 1-2-4-all, על פי השלבים שלהלן:
א. עם אלו תכונות, ערכים ומחשבות יוצאים בני ישראל לדרכם החדשה?
ב. האם היום קיימים בנו דברים אלו (התכונות, והערכים והמחשבות שהציעו התלמידים)?
כעם וכפרטים?
2. נתחלק לזוגות. התלמידים ישתפו את התשובות שלהם ויכתבו נקודות משותפות כבסיס לתשובות לשתי השאלות.
3.נתחלק לקבוצות של 4 – התלמידים ידונו בקבוצה בשתי השאלות ויעלו נקודות דמיון ושוני וברעיונות שהציעו. לבסוף, ינסחו מסקנה אחת בנוגע לשאלה:
מתוך התכונות והערכים שעלו, בחרו ערך אחד ותכונה אחת, שהייתם רוצים לקחת אתכם.
בחרו ערך אחד ותכונה אחת, שהייתם רוצים להציע לעם ישראל כולו לאמץ.
הפעילות מצורפת בקישור: 1-2-4-all ישראל במכת בכורות
