סיפור עשר המכות הוא המשך למופתים שהוצגו בפני החרטומים לאחר מעמד הסנה (פרק ז' פס' ח'-י"ג).  בפרק ו' קראנו כי ה׳ מבטיח שיוציא כך את העם ממצרים: "… וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם וּבְיָד חֲזָקָה יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ.״ (שמות ו, א). ואכן מכות מצרים מהוות פגיעה רחבה, מקיפה וקשה במצרים. 

לימוד הפסוקים המתארים את המכות. יעשה בעזרת מצגת המביאה את הפסוקים על פי הכותרות הבאות, שבעזרתן נדגיש היבטים מרכזיים לסיפור: ההתרחשות, הדמויות, הזמן  והמקום: 

• "זהירות מכה" – כאן מובאים (אם ישנם), פסוקי ההתראה של ה' לפרעה על המכה שעתידה להתרחש. בפסוקים אלו נמצא בדרך כלל גם את המטרה בהבאת המכה. 
• "הוראות למנהיג" – כאן מובאים הפסוקים (אם יש) בהם ה' מורה למשה ואהרון  על בואה של המכה. בפסוקים אלו עולה תפקידם של משה ואהרון במכות השונות.
• "הנה באה המכה" – כאן מובאים הפסוקים המתארים את המכה שניתנה בפועל – במה פגעה, במי פגעה ומה היו התוצאות של המכה. 
• "תגובות" – כאן מובאים הפסוקים (אם יש) המתארים את תגובותיהם של המצרים – פרעה, והחרטומים למכה. 

מעבר לתיאור ההתרחשות, נדון גם במקומן של מכות מצרים בתוך הרצף ההיסטורי של  סיפור יציאת בני ישראל ממצרים.  בפרק ב׳ קראנו על זעקת בני ישראל לה׳, ובפרק ג׳ למדנו על הטלת השליחות על משה. בפרקים ד-ו, למדנו על הקשיים בביצוע השליחות. משה ואהרון פונים לפרעה והוא לא שומע להם, וכן – בני ישראל עצמם, מתקשים להאמין לבשורת הגאולה ״ מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה.״ (שמות ו, ט).  התבוננות זו, מאפשרת לראות את המכות כהצלה –  להביא בפועל להוצאתם של בני ישראל ממצרים, אך גם כאותות ומופתים הנעשים כדי להנכיח  את כוחו וגדולתו של ה׳ כמסר למצרים, לבני ישראל ולעולם כולו. 

הפגיעה הרחבה במרחבים השונים – מי היאור, אדמת מצרים, בעלי החיים ובני האדם, היא חלק מהגשמת המטרה המרכזית העולה מתיאור המכות בפסוקים ׳"בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה'" (שמות ז, י״ז). 

בפסוקים עצמם לא מוזכר ממד הזמן, ואין אנו יודעים כמה זמן נמשכו המכות. חז״ל עסקו בשאלה זו והציעו תשובות שונות לשאלה. יש אמרו שהמכות התרחשו על פני שנה שלמה. ( משנה עדויות, פרק ב משנה ב) 

ויש שפרטו והסבירו כי כל מכה ארכה חודש ימים, ועבר שבוע בין מכה למכה  (שמות רבה פרשה ט) עצם הדיון בעניין זה מלמד על עוצמת המכות כתופעה ניסית, אשר יש ניסיון להבינה במושגים אנושיים.

נשים לב כי  המושג ׳מכה׳ לא מופיע בפסוקים. לראשונה מוזכר המושג ׳עשר מכות׳ במשנה:״…עשר מכות הביא הקב"ה על המצריים במצרים ועשרה על הים״. (מסכת אבות פרק ה משנה ד), וכן בהגדה של פסח, שנכתבה בתקופת התנאים: אֵלּוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת שֶׁהֵבִיא הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַים״.  הכותרת ׳עשר מכות׳, שניתנה לכלל הפגעים שהביא הקב״ה על מצרים מדגישה את ההתבוננות בסיפור המכות כיחידה שלמה, המהווה שלב משמעותי בסיפור יציאת מצרים.  

חז״ל ופרשנים בעקבותיהם עסקו גם במבנה של עשר המכות, ולמדו גם ממנו על משמעות המכות ומטרתן. ישנן חלוקות שונות של עשר המכות. בהגדה של פסח מופיעה החלוקה על פי  הסימנים שנתן רבי יהודה: דצ"ך עד"ש באח"ב. החלוקה והשימוש בראשי תיבות הם חלק מהאמצעים לזכור את המכות, שהיו מרכיב משמעותי בסיפור יציאת מצרים,  כתהליך שלם של הגאולה. המכות אינן מוצגות כאירועים מקריים (כפי שהבינו זאת בתחילה חרטומי מצרים), אלא כמהלך שהקב"ה תכנן כדי ללמד על כוחו וגדולתו.

הצעות נוספות להתבוננות במבנה המכות – 

חלוקת המכות על פי קיומה של התראה,  מלמדת על הרעיון שהמכות ניתנו כחלק ממהלך אלוהי מתוכנן  הרשב"ם (על שמות ז, כו) מציג את המבנה של שלוש קבוצות, ובכל אחת שלוש מכות – יש התראה; יש התראה; אין התראה.  הרד"ץ הופמן (על שמות ז, כו) מדבר גם על מקום מתן ההתראה וזמנו: התראה בבוקר ביאור; התראה בבית פרעה; אין התראה. מכת בכורות עומדת בפני עצמה. הרד"ץ הופמן מסביר שכל תשע המכות היו הכנה למכה האחרונה שהביאה את הגאולה.  

ניתן לבחון את מבנה המכות גם על פי מי שהביא כל מכה בפועל. שלוש המכות הראשונות ניתנו בידי אהרון (דם, צפרדע, כינים), ולאחר מכן הובאו שתי מכות בידי ה' (ערוב, דבר ובכורות) – ומכת שחין היא מעין נקודת מעבר למשה. המכות שהקב"ה מביא אותן ישירות מסמלות עליית מדרגה בכל אחד מהשלבים של מהלך הפגיעה במצרים.  על פי אבן עזרא (על שמות ח, כ), מכת ערוב נחשבת לחמורה מבין המכות הראשונות. ולכן חשוב שעליית מדרגה כזו תיעשה בידי ה'.