ביחידת הלימוד הקודמת למדנו על ארבע הגזרות שגזר פרעה על בני ישראל. ביחידה זו, נפגוש בדמויות שאזרו אומץ: נשים שבחרו  לפעול ולצאת נגד אכזריות השלטון המצרי. בצעד שאינו מובן מאליו, הן בוחרות לפעול למען שינוי המציאות. כל אחת בדרכה המיוחדת פועלת מתוך אמונה בצדקת הדרך, ומתוך יראת אלוקים. 

• המיילדות העבריות פועלות למען המשך קיומו של עם ישראל. אומץ ליבן של שתי נשים מיוחדות, מהווה סמל למאבק שהוא בגדר “אי-ציות אזרחי” ( ראו במאמרו של הרב זקס). מן הכתובים משתמע שהמיילדות פעלו בשקט, בלי רעש וצלצולים. כאילו עושות את המובן מאליו. בכך הן  מייצגות את היותן בעלות חוש מוסרי גבוה כפי שהתורה מצפה מכל אדם ובפרט מעם ישראל.

 הערה פרשנית – זהותן הלאומית של המיילדות לא נאמרת באופן מפורש בפסוקים. פרשנים מציעים שתי גישות בהבנת זהותן והמניע לפעולתן: על פי רש״י ( על שמות א, טו) מדובר ביוכבד ובתה מרים – מיילדות עבריות, ועל פי האברבנאל, המיילדות לא היו עבריות:״ ולא היו עבריות כי איך יבטח לבו בנשים העבריות״ (על שמות א, טו). עיסוק בשאלה זו ובהשלכות שלה, מופיע ביחידת הלימוד העצמית לתלמיד. 

• אמו של משה מצילה את משפחתה שלה ואת עם ישראל כולו. היא מזהה את אורו המיוחד של משה עם לידתו. כפי שמופיע במדרש: ״בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹלַד משֶׁה נִתְמַלֵּא כָּל הַבַּיִת כֻּלּוֹ אוֹרָה״ ( מדרש רבה), ופועלת מיד כדי להצפינו למשך שלושה חודשים. כך מפרש הנצי״ב את בחירתה של אם משה: ״ותרא אותו כי טוב הוא – לא כדרך היולדות הזקנות שהולד חלש מאד, אבל ראתה בזה ״כי טוב הוא״, והיתה בטוחה על השגחה פרטית, על כן ״ותצפנהו וגו׳⁠ ⁠״.
  
• אחות משה מגלה אומץ רב  גם בתוך התא המשפחתי וגם מחוצה לו. על פי המדרש, היא התנבאה על הולדתו של משה – מושיע העם, והיא ממשיכה לפעול בהתאם לנבואה כשהיא עומדת ומשגיחה על התיבה: ״ לָמָּה עָמְדָה מִרְיָם מֵרָחוֹק, אָמַר רַבִּי עַמְרָם בְּשֵׁם רַב לְפִי שֶׁהָיְתָה מִרְיָם מִתְנַבֵּאת וְאוֹמֶרֶת עֲתִידָה אִמִּי שֶׁתֵּלֵד בֵּן שֶׁיּוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל, כֵּיוָן שֶׁנּוֹלַד משֶׁה נִתְמַלֵּא כָּל הַבַּיִת אוֹרָה, עָמַד אָבִיהָ וּנְשָׁקָהּ עַל רֹאשָׁהּ, אָמַר לָהּ בִּתִּי נִתְקַיְּמָה נְבוּאָתֵךְ…..וְכֵיוָן שֶׁהֱטִילוּהוּ לַיְּאוֹר, עָמְדָה אִמָּהּ וְטָפְחָה לָהּ עַל רֹאשָׁהּ, אָמְרָה לָהּ בִּתִּי וְהֵיכָן נְבוּאָתֵךְ, וְהַיְנוּ דִּכְתִיב: וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק וגו׳. לָדַעַת מַה יְּהֵא בְּסוֹף נְבִיאוּתָהּ.״ ( שמות רבה א' יז). אחות משה מגלה תעוזה כשהיא מצוה לקחת את התינוק למינקת עברית, המלבי״ם בפירושו מחדד את הסכנה שבמעשיה ואת ההשגחה והכוונה של ה׳: ותאמר אחותו – היה מהשגחת ה׳ שאחותו תערב לבה לדבר כזאת אל בת מלך בלא פחד שתענש, ב] שהיה מיטיב עצתה ( שמות ב, ז). מפועלה של האחות ניתן ללמוד גם על יחסי אחים באופן כללי (הרחבה ביחס ליחסי האחים בבראשית ובשמות להלן בשיעור…). האחות לוקחת חלק משמעותי בהתמודדות של המשפחה עם הגזרה ופועלת למען משה ולמען משפחתה.
• רעה פועלת מתוך מצפונה הפנימי המניע אותה לצאת נגד אביה. הפסוק מתאר את החמלה שהיא חשה כשהיא שומעת את בכיו של משה.  אפשרות נוספת להבנת מעשיה של בת פרעה, מובאת במדרש, המתאר את מעשיה לא רק בגדר חמלה אנושית, אלא מדגיש את יכולתה להבחין בנוכחותו של ה׳ ולפעול בהכוונתו כדי ליישם את ערכי המוסר האנושי: ״שֶׁרָאֲתָה עִמּוֹ שְׁכִינָה״ ( שמות רבה).