בקשו מהתלמידים לחשוב על אירוע משמעותי בחייהם האישיים או בהיסטוריה (אישי, משפחתי, לאומי, עולמי) שנתפס בעיניהם כרגע של "הגשמה" – של ציפייה שהגיעה לסיומה, של הבטחה שהתממשה, או של שינוי משמעותי שהתרחש. 

בקשו מהם לרשום לעצמם מילה או שניים המתארות את התחושה הנלווית לאותו רגע (למשל: הקמת מדינת ישראל, יציאת מצרים, חתונה של קרוב משפחה או בר או בת מצווה.  תחושות אפשריות: הקלה, שמחה, תדהמה, תחושת משמעות).

• המורה יכול לצייר ציר על הלוח של חיי אברהם ושרה, ותוך כדי לעבור על הנקודות המשמעותיות שלמדנו: 

• נדודים לכנען, תלאות, שרה עקרה, היה רעב וירדו למצרים, קיבלו הבטחות מה', הכניסו אורחים והגיעו לגיל 90 ו 100. הציר יהיה רצוף בקשיים עליות וירידות, ואז המורה יצייר עליה חדה ויבקש מהם לומר מה קרה כאן. (כמובן לידת יצחק!) 

(לתלמידים צעירים יותר ניתן לעשות "ציר חיי אברהם" בצורה חיה כאשר כל תלמיד מניף שלט עם שלב בחיי אברהם ואז עוברים בין התלמידים ומדברים על נקודות של ירידות ועליות עד לשיא – לידת יצחק). 

ניתן להראות את סרגל אברהם. 

מכאן נעבור לפסוקים המספרים על לידת יצחק: 

כעת נחלק את התלמידים לחברותות על מנת ללמוד את סיפור לידת יצחק ותגובתם של אברהם ושרה.  לחצו כאן להוריד את דף העבודה. 

לאחר ביצוע המשימות ניתן לחזור למליאה ולהדגיש את הנקודות הבאות:

• התיאור כאן הוא תיאור אידיאלי. הלידה התרחשה בדיוק במועד שבו הובטח להם, בדיוק כפי שנאמר להם, ה' זכר אותם. אברהם בן מאה (מספר שלם ומרשים). שרה היתה מאושרת ומלאת פליאה על הנס. אברהם קיים את ברית המילה בדיוק כפי שנצטווה ואף עושה משתה גדול כשיצחק נגמל. 
• ניתן לדבר עם התלמידים על הצחוק. ראינו בשיעורים האחרונים שכאשר אברהם ושרה צחקו על הבשורה עצמה, ה' לא הגיב לכך בצורה חיובית. ה' שאל את שרה למה היא צחקה. מצד שני, ה' בישר להם שהתינוק שיוולד להם יקרא יצחק, מלשון צחוק, ושרה מבטאת את השמחה על הלידה במילים "צחוק עשה לי אלוקים, כל השומע יצחק לי" שזה בוודאי נימה חיובית למילה צחוק. 

מכאן אנו לומדים שהשורש צ.ח.ק במקרא יכול לשמש לכמה כיוונים. כעת נראה סוג נוסף של צחוק שהמשמעות שלו שונה לגמרי .